נתחיל מהסוף: קליבלנד שיחקה טוב. רודני הוד היה ג'וקר מהספסל (למה לא השתמשו בו לפני? שאלה טובה), הם הלכו טוב מאוד לריבאונד ואפילו קלעו שלשות באחוזים טובים. כל הצוות המסייע הגיע. כולם, להוציא קייל קורבר, הגיעו – לאב קלע שלשות, נתן ריבאונד והוחבא היטב על איגודלה ומגי בהגנה. הוד כאמור סיפק נקודות, היל שיתק את קליי תומפסון וג'יי אר עשה עבודה ממש טובה בשני צדדי המגרש. לברון ג'יימס נתן טריפל דאבל עם 30 נקודות. זה לא הספיק.

למה? גולדן סטייט פשוט טובה יותר. לא אכנס לכל הקשור לשופטים ולכך שאם לא היו 13 זריקות עונשין לעומת 0 במחצית הראשונה יכול להיות שהיינו רואים משחק אחר, למרות שזה ראוי לציון. קווין דוראנט היה פשוט בלתי ניתן לעצירה. ג'ף גרין עשה עליו עבודה טובה מאוד במשחק הראשון ויחסית גם במשחק השני אבל במשחק השלישי דוראנט היה גדול עליו עם 4 מ-5 מהשדה. ג'יימס שמר על KD במשך רוב המשחק ואי אפשר לצפות ממנו לעשות הכל בשני צדדי המגרש. קיבלנו היום תצוגה ג'ורדנית לברונית. הוא קלע ממרחקים הזויים בנונשלנטיות, היה ריבאונדר טוב והיה חלק מקצב המשחק. זה דוראנט במיטבו – אתה לא מרגיש אותו, הוא מגיע ל-30 נקודות ואז מתחיל להשתלט על המשחק.

אין לקליבלנד כלים לעצור את זה. לברון לא צריך לשמור עליו משחק שלם כשהוא כל ההתקפה וג'ף גרין לא מספיק ביום שבו הוא קולע מ-9 מטר באותה קלות שבה דיאנדרה ג'ורדן קולע מתחת לסל. ינון התייחס לזה בפוסט שלו על MVP הגמר המכהן. היו כאלה שהשוו את הסדרה הזאת למקבילתה משנה שעברה ובצדק, כשהווריורס מנצלים את הספסל שלהם שהושמץ בעונה הסדירה.

מה הפתרון של קליבלנד? אותו דבר שעבד להם ב-2017: יום קליעה ממש, אבל ממש, טוב. אין דרך שבה יגדילו את הטבעות בקוויקן לואנס ארינה, לכן יכול להיות שנראה אותם מה שהם עשו אשתקד. סמול-בול, אולי אפילו עם לברון כסנטר ותקווה שהם יצליחו לקלוע. היל, סמית', הוד, גרין ולברון זאת חמישייה סבירה שיכולה לתפוס יד חמה במשחק אחד. אין להם מה להפסיד וזה לא מקרי שב-2017, במשחק היחיד שניצחו, הם לקחו פחות ריבאונדי התקפה מג"ס בכמות משמעותית בניגוד לשאר הסדרה.

מעניין אם נראה שינוי כלשהו מהצד של גולדן סטייט. הם לא צריכים על הנייר – קרי לא יקלע שוב 1 מ-9 בזריקות פתוחות וחלוקת הדקות שלהם הייתה טובה בסך הכל, אבל הם עדיין יכולים לנסות דברים חדשים. ג'ורדן בל היה ממש טוב במשחק 3. הוא קלע 10 נקודות ולקח 6 ריבאונדים ב-12 דקות, כשהוא שומר מצויין על לברון (0 מ-4 מולו) ונותן לו פייט. יתכן שנראה אותו מקבל קרדיט במשחק 4, במיוחד אם קליבלנד ישחקו עם לברון כסנטר, אבל יותר סביר שנראה את ההמפטונס פייב ביחד על המגרש אחרי שאיגודלה הסיר חלודה. לא רואה את הווריורס מפסידים, מה שמביא אותי לנקודה הבאה ששווה דיון – מי השחקן המצטיין של הגמר?

זה לא יהיה לברון. הוא השחקן הכי טוב בגמר, אבל המפסיד אף פעם לא מקבל את הפרס, במיוחד אם הוא חוטף סוויפ. מוקדם לדעת והופעה הירואית במשחק 4 יכולה לשנות הכל, אבל יש לנו 3 מועמדים עיקריים – קווין דוראנט, סטפן קרי ודריימונד גרין.

נתחיל מהמועמד הכי פחות סביר, גרין. הוא לא קלע יותר מדי בסדרה הזאת, מה שיכול להשתנות במשחק 4, אבל כן היה משמעותי בגורמים האחרים. משחק 1 נהדר כשהוא משמעותי בהנעת הכדור לכל אורך הסדרה (8.3 אסיסטים, 7 ריבאונדים למשחק) ומשחק 42 דקות בערב. הגנתית הוא תורם לא פחות: לברון התקשה מולו והוא הגביל את תומפסון היטב מתחת לסל בשני המשחקים הראשונים. אני לא חושב שאכן יזכה, בניגוד ל-2015 אז היה לו קייס לא רע בכלל, אבל הוא מועמד סביר.

הקרב האמיתי הוא בין סטפן קרי לקווין דוראנט. קרי היה נפלא בשני המשחקים הראשונים והיה המועמד הודאי לזכייה אחריהם, אבל במשחק 3 הוא נעלם לחלוטין. אף שחקן לא לקח MVP גמר אחרי משחק כזה חלש ובסדרת גמר של 4 משחקים זה משמעותי. מצד שני, לדוראנט גם היה משחק רע בתחילת הסדרה, אבל משמעותית עדיף על זה של קרי (26 נקודות ב-36.4% מהשדה לעומת 11 נקודות ב-18%). מצד שני, בשני המשחקים הראשונים קרי היה עדיף ויכול להיות משהו נחמד בקבוצה שלוקחת 3 אליפויות עם 3 שחקנים שונים שזכו בתואר השחקן המצטיין של סדרת הגמר.

ראוי לציין כי קרי היה יותר משמעותי מדוראנט (זרק יותר מהשדה, למרות שדוראנט זרק 13 זריקות עונשין יותר ושיחק כמות כמעט זהה של דקות). דוראנט זרק 14 זריקות בלבד במשחק 2, למרות שהיה מעולה והתעלה כמובן במשחק 3. סטף עשה עבודה טובה בהגנה על סמית' והיל במשך רוב הסדרה ולברון קלע באחוזים גבוהים על דוראנט (63% מולו, 46% נגד כל שחקן אחר של גולדן סטייט), מה שמעלה סימן שאלה מעניין. אני חושב שמשחק 4 יכריע בין שניהם. מעולם לא קרה ששני שחקנים זכו ביחד ב-MVP של סדרת הגמר, למרות סדרות בהן 2 שחקנים היו נפלאים (ג'ורדן ופיפן ב-1997, לברון ואירווינג ב-2016). כרגע אני יותר נוטה לכיוון של דוראנט, אבל זה מאוד צמוד.